פריסת פיצוי הניתן בגין אובדן כושר עבודה

ברצוננו לעדכנכם בפסיקת בית המשפט המחוזי^[1] הקובעת, כי פיצוי הניתן בגין אובדן כושר עבודה ייפרס לצורך מס, לפי מספר שנות המס בגינן הוא ניתן, בהיותו הכנסת עבודה. המיסוי יישא ריבית והצמדה.

להלן עיקרי פסק הדין:

עיקרי המחלוקת – פלוני הגיע להסדר עם חברת הביטוח שלו, לפיו יקבל תשלום מהוון, בגין אובדן כושר עבודה, לתקופה של 20 שנה. בין פלוני לבין פקיד השומה התעוררה מחלוקת, באשר לתקופה אליה יש לייחס את ההכנסה, בהתאם לסעיף 8(ג)(3) לפקודת מס הכנסה[2]. לדעת פקיד השומה, יש לייחס את התקבול לשנת המס בה התקבל וניתן לפרוס אותו למשך 6 שנים קדימה משנה זו. לטענת פלוני, היות והתקבול ניתן בגין אובדן כושר עבודה ל-20 שנה – יש לפרוס אותו למשך עשרים שנה, בתוספת ריבית ההיוון היחסית בכל שנה. כמו כן, לדעת פקיד השומה ההכנסה הינה הכנסת עבודה ואילו לדעת פלוני ההכנסה מהווה רווח הון.

נפסק

• סעיף 8(ג)(3) מסמיך את פקיד השומה להתיר חלוקה לתקופה אחרת לרבות לשנים רבות.
• חוזר מס הכנסה 3/2015 בנושא "מיסוי תשלומים המתקבלים בגין פוליסות ביטוח מפני אובדן כושר עבודה בעקבות תיקון 190 לפקודה" – אינו בעל מעמד כמו חוזרים אחרים, וייתכן שאינו רלבנטי עוד לאחר תיקון הגדרת הכנסה מיגיעה אישית.
• כמו כן, כללים וחוזרים המפורסמים על ידי רשות המסים הינם בגדר הנחיות פנימיות, אשר יש בהן כדי לסייע לרשויות לפעול באופן אחיד, אולם הם אינם פוטרים את מנהל רשות המסים משיקול כל מקרה בפני עצמו.
• בפסק דין שבטון^[3] נקבע, כי בהתאם לסעיף 8(ג)(3) פריסת ההכנסה הינה מהותית ונועדה להשוות את מצבו של נישום המקבל הכנסה מיגיעה אישית בסכום אחד למצבו של נישום המקבל אותה בפריסה לאורך תקופה.
• סעיף 8(ג)(3) אינו דוחה את אירוע המס, אלא את מועד חישוב המס ותשלומו. הפריסה דוחה את תשלום המס. אומנם הפריסה היא מהותית ונועדה להשוות את מיסוי ההכנסה המתקבלת מראש – למיסוי אותה הכנסה באם היתה מתקבלת לאורך השנים – אולם, מנגד יש לקחת בחשבון את העובדה שהסכום התקבל מראש. לפיכך, דחיית מס זו, ככל דחיית מס אחרת, חייבת בריבית והצמדה מיום קבלת הפיצוי ועד למועד הייחוס. שיעור הריבית יהיה שיעור הריבית הקבוע בחוק לעניין מס הכנסה.

בדבר שאלות נוספות ניתן לפנות לרו"ח יוסי שלם, בטלפון: 03-6382845

yosys@mbtcpa.co.il

[1]    ע"מ 02-15-59612 – פלוני נ. פקיד שומה.

 [2]   סעיף, הקובע שמלכתחילה יש לפרוס את התקבול ל-6 שנים, אך מנהל רשות המסים רשאי להורות על פריסה לתקופה ארוכה יותר.

[3]    ע"א 8960/07 פקיד שומה נ. שבטון.