ברצוננו לעדכנכם בפסיקת בית המשפט המחוזי[1], הקובעת שנסיעות מהבית לעבודה ובחזרה אינן נחשבות לנסיעות עבודה, המוכרות לצורך הכללתן בניכוי מס תשומות עבור הוצאות רכב עסקיות, בהתאם לתקנה 18 לתקנות מס ערך מוסף[2].
נזכיר, כי בהתאם לתקנה 18(ב)(2) – ניתן לנכות 2/3 ממס התשומות, ששולם בגין הוצאות רכב המוצמד לעובד, אם עיקר השימוש בכלי הרכב הוא לצרכי העסק, ובהתאם לתקנה 18(ב)(3) -ניתן לנכות 1/4 ממס התשומות, ששולם בגין הוצאות רכב המוצמד לעובד, שעיקר השימוש בו אינו לצורכי העסק.
להלן עיקרי פסק הדין:
חברת יינות ביתן נתנה לעובדיה כלי רכב פרטיים, ונשאה בהוצאות התחזוקה והשימוש של כלי הרכב. כלי הרכב שימשו הן לנסיעות פרטיות והן לנסיעות לצרכי עבודה.
לטענת החברה, עיקר השימוש ברכבים היה לצרכי העסק, כאשר יש להחשיב את נסיעות העובד מהבית למקום העבודה ובחזרה כנסיעות לצרכי העסק. החברה מסרה טבלה, המופקת מיומן רכב ממוחשב, המסכמת את נתוני ה-GPS עבור כלל כלי הרכב לפי תקופות.
לטענת מנהל מע"מ, עיקר השימוש בכלי הרכב היה לצרכים פרטיים של העובדים, היות ואין להחשיב נסיעות מהבית לעבודה ובחזרה כנסיעות לצרכי העסק.
נפסק – המדובר בתשומה מעורבת, אשר חלקה לצרכי העסק וחלקה לצרכים שאינם צרכי העסק. על החברה לשכנע בדבר זכאותה לניכוי מס תשומות, מה גם שהמידע בדבר השימוש אשר נעשה בפועל ברכבים, מצוי בידיעתה הבלעדית ואינו עולה מפנקסיה. עליה להוכיח, כי השימוש ברכבים בנסיעות מהבית אל העבודה ובחזרה ממנה בא לצרכי העסק. לא הובאו ראיות מספיקות כי במהלך הנסיעות מהבית אל מקום העבודה ובחזרה העובדים ממשיכים לבצע את תפקידם. יתרה מכך, שיחות טלפון בענייני עבודה, ניתן לבצע גם במהלך נסיעה ברכב פרטי שבבעלות העובד או באמצעי תחבורה ציבורי. דהיינו, לא הוכח, כי השימוש ברכב של העבודה כשלעצמו, מעניק יתרון בהיבט זה, לחברה. החברה אף לא טענה, כי חייבה את העובדים להגיע עם הרכב למקום העבודה.
בנסיבות אלו אין לראות בנסיעה מהבית לעבודה ובחזרה כנסיעה לצרכי העסק, ולפיכך, עיקר השימוש ברכב הינו פרטי. לכן, החברה תהיה זכאית לנכות רק רבע מהתשומות בגין הוצאות הרכב.
בדבר שאלות נוספות ניתן לפנות לרו"ח יוסי שלם, בטלפון: 03-6382845
[1] ע"מ 22444-12-15 יינות ביתן בע"מ נ' מע"מ אשדוד.
[2] תקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976.