ברצוננו לעדכנכם בפסיקת בית המשפט העליון[1], אשר שבה וחיזקה את העיקרון לפיו אגודה שיתופית היא תאגיד בעל שם טוב קהילתי, חברתי וציבורי, הזכאי להגנה מפני פגיעה בו. בהתאם לכך, כאשר מתבצעים פרסומים פוגעניים, כוזבים או משמיצים נגד האגודה, מוסדותיה או נבחריה – רשאית האגודה להגיש תביעת לשון הרע ולדרוש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה.
בפסק הדין הדגיש בית המשפט העליון, כי באגודה שיתופית, בשונה מתאגיד מסחרי, המרקם הקהילתי, האמון ההדדי והתפקוד התקין של מוסדות האגודה הם חלק מ"ליבת התכלית" של קיום האגודה. לכן, פגיעה בשם הטוב של האגודה אינה באה לידי ביטוי רק בנזק כספי ישיר, אלא עלולה להתבטא ב:
- פגיעה בלכידות הקהילתית ובחיי השיתוף;
- ערעור יחסי האמון בין חברי האגודה לבין מוסדותיה;
- פחות נכונות של חברים לקחת חלק בתפקידים וניהול ענייני היישוב;
- שיבוש תהליכי קבלת החלטות ויישום פרויקטים;
- פגיעה במוניטין האגודה כלפי גורמי חוץ (רשויות, גופי מימון, קהילה אזורית).
פגיעות אלו הוגדרו בפסק הדין כנזק לא ממוני ממשי – גם אם איננו מתורגם באופן מידי לסכום כספי מדיד. בית המשפט קבע כי נזק מסוג זה בר פיצוי, וכי ניתן לפסוק פיצויים לתאגיד – אגודה שיתופית, גם ללא הוכחת נזק כספי, מקום בו הוכח כי הפגיעה בשם הטוב השפיעה בפועל על יכולתה למלא את תפקידיה הקהילתיים.
[1]רע״א 41402-12-24 רמת רזיאל נ' גרנות