PDF להורדה

הטבות לסוחרים הניתנות בשווה כסף – אינן חייבות בניכוי מס במקור

שנה: 2022

מספר החוזר: 29.2022


ברצוננו לעדכנכם בפסק דין של בית המשפט העליון[1], הקובע כי הטבות בשווה כסף הניתנות לסוחרים, אינן חייבות בניכוי מס במקור.

להלן עיקרי פסק הדין:

חברת עמינח בע"מ עוסקת בייצור ושיווק מזרנים וריהוט. מכירת מוצרי החברת מתבצעת, בין השאר, על ידי התקשרות עם סוחרים עצמאיים, הרוכשים את מוצריה ומוכרים אותם ישירות לצרכן. בגין הרכישות, הסוחרים צוברים נקודות, אותן הם יכולים להמיר למזומן, לצורך רכישת מוצרים נוספים מהחברה, או להטבות שונות כמו מימון נסיעה לחו"ל, רכישת מחשב נייד, פרסום ועוד.

בהתאם לצו מס הכנסה[2] החבות לניכוי מס במקור בשעת התשלום חלה על המשלם. חבות זו חלה גם כאשר התשלום הינו בשווה כסף. כמו כן, בהתאם להוראת ביצוע של רשות המסים[3], פרסים בשל הגברת מכירות מהווים חלק אינטגרלי מהכנסותיו של סוכן / סוחר, ולכן יש לנכות מהם מס במקור. מנגד, כאשר הפרס הינו הענקת כמות נוספת של המוצר הנרכש, הדבר מהווה הנחה ואין לנכות בגינה מס במקור.

פקיד השומה טען, כי במקרה הנדון, מדובר במתן הטבות בשווה כסף, דבר המחייב בניכוי מס במקור. לטענת החברה, אין מדובר בהטבה, אלא בהנחה לסוחרים, ולכן אין חובת ניכוי מס במקור.

בית המשפט המחוזי פסק, כי מדובר במתן הטבות בשווה כסף, ולפיכך על החברה להעביר לרשויות המס את שווי הניכוי במקור[4].

החברה ערערה לבית המשפט העליון, אשר הפך את ההחלטה על פיה.

 

נפסק

  • לא ניתן להטיל ספק בכך שעצם תמרוץ הסוחר לרכוש את מוצריו של יצרן מסוים יש בו כדי להשפיע על התמריץ שלו למכירת המוצרים ללקוחות הקצה, שכן ככל שיגדיל את היקף רכישותיו מאותו יצרן יהיה עליו למכור כמות גדולה יותר של מוצרים כדי להרוויח.
  • מנגד, לא הוכח, שבתמורה להטבה, הסוחרים העניקו למערערת שירות שיווק ייחודי, כגון התחייבות בדבר מיקום במדף או בחלון הראווה שתמורתה היה משולם כסף או ניתן שווה כסף. לו היה כך, הענקת ההטבות על ידי המערערת לסוחר הייתה בבחינת תשלום עבור מתן שירות על ידי הסוחר.
  • לפיכך, ההטבות שניתנו לסוחרים אינן מהוות הכנסה לעניין סעיף 164 לפקודה, הקובע את חובת הניכוי במקור, ולכן החברה לא הייתה מחויבת לנכות מס במקור בגינן.
  • בקשר לטענת החברה, כי במשך שנים רבות החברה לא נדרשה לניכוי מס במקור בגין ההטבות, בית המשפט ציין שלאור קבלת הערעור אין צורך לדון בכך, אולם הדגיש, שהלכה היא שכל שנת מס עומדת בפני עצמה ופקיד השומה אינו כבול להחלטותיו בשנים קודמות.

 

 

נדגיש, כי אין בפסק הדין בכדי לגרוע מחובתם של הסוחרים לדווח לרשויות המס על הכנסותיהם מההטבות שקיבלו.

 

 

 

 

בדבר שאלות נוספות ניתן לפנות לרו"ח זוהר קומה: 04-6002153,  zohark@britcpa.co.il

 

[1]  עליון, ע"א 283/20, עמינח תעשיית רהיטים ומזרונים בע"מ נ' פקיד שומה רמלה.

[2]  צו מס הכנסה (קביעת תשלומים בעד שירותים או נכסים כהכנסה), תשל"ז-1977.

[3]  הוראת ביצוע 90/19 – שומה/ניכויים, שעניינה "פרסים לסוכנים ולסוחרים כהכנסה וחובת ניכוי במקור".

[4]  ראו חוזרנו 6/20.

תפריט
דילוג לתוכן